לרפואה הסינית יכולת לטפל ולהיטיב עם מגוון מחלות ובעיות. בראותה את האדם כשלם, על גופו ומערכותיו כמו גם חייו הנפשיים-רגשיים.
לפי אותה גישה, קיים קשר אדוק בין המושג בריאות למושג תנועה, שמתבטאת פיזית בתנועת הדם, מערכת העצבים, הנשימה והעיכול.
כאשר התנועה מופרעת נוצרים כאב או מחלה.

הרפואה הסינית אינה מטפלת רק בסימפטומים אלא יודעת לאבחן ולטפל במקור הבעיה ובכך להבטיח רפואה שלמה ואמיתית.
כלי הטיפול העיקריים ברפואה הסינית הם הדיקור הסיני, צמחי המרפא, טווינא (פיזיותרפיה סינית) והתאמת תזונה אישית.
הכלים והשימוש בהם נבחרים לאחר אבחון מקיף של האדם ומצבו ותוך שימוש מושכל ומקצועי

יסודות החשיבה הסינית

תפיסת היסוד של הרפואה הסינית רואה באדם מכלול שלם שמורכב מהגוף, הרוח והנפש, אשר מושפע הן ברמה הפיזית והן ברמה הנפשית מגורמי הטבע והסביבה בה הוא חי. מטרת הרפואה היא לשמור על מצב של הרמוניה ואיזון טבעי בין הכוחות הפנימיים והחיצוניים הפועלים על הגוף, כשכל הפרה של האיזון תתבטא בבעיה בריאותית ובמחלות.

האחד

"הכול אחד"- אותו אחד נמצא כל הזמן, בכל מקום ולמעשה כל תופעה בעולם היא ביטוי שלו. מכאן שכל פרט במציאות יהיה דומה וישפיע על כל פרט אחר.
כדי להבין את המשמעות לא צריך להיות דתי. צריך רק לשקוט מעט ולהקשיב.
אמר האר"י: "העולם אדם גדול והאדם עולם קטן" . לפי הגישה ההוליסטית הכול משתקף בהכל, הכל משפיע על הכול והכול מושפע מהכול.

יין ויאנג

הבסיס להגדרת תופעת החיים בחשיבה הסינית הוא עקרון הדואליות- מול כל פרט עומד הפרט ההפוך לו והמשלים אותו (גבר ואישה) כשתופעה מסוימת מתחברת עם הפכה המשלים נוצר אחד שלם.
יין- הצד המוצל של ההר, יאנג- הצד המואר של ההר
לעולם יעמדו יין ויאנג מיוחסים האחד לאחר.
הרפואה הסינית מגדירה את היאנג ככל מה שנע, אקטיבי, מאיר, גלוי לעין ולעומת זאת מה ששקט, פאסיבי, סמוי קר ושחור נחשב ליין.
החיים הם תולדה של חוסר איזון- שאיפה לאיזון היא הכח המניע את החיים (מעגל החיים/היום/השנה)

צ'י

תולדה של המפגש בין יין ליאנג והרצון שלהם להתאחד. לחזור אל האחד. גוף האדם בנוי ממערכות שונות של איזונים שביניהם קיים מתח- רצון לפיצוי בין המצוי לרצוי- נוצרת תנועה- נוצרים חיים.
צ'י הוא תולדה של יחסי כמיהה בין יין ליאנג
צ'י נמצא בתנועה מתמדת
צ'י פושט ולובש צורות שונות כל הזמן
ברפואה הסינית משווים את חווית הצ'י לרוח- בלתי נראית אך מורגשת. הצ'י הוא תופעה חוויתית.

תיאוריית המרידיאנים (Jingluo בסינית: 经络)

"מרידיאן"=קואורדינאטות על פני הגלובוס- כשם שטייס מנווט את כלי הטיס אל יעדו כך משמשים המרידיאנים להכוונת חומרי ההזנה אל הגוף
לפי התפיסה החומרית יותר אנו משווים את מערכת המרידיאנים לתעלות השקייה. כפי ששטח חקלאי מסוים לא יוכל להתקיים ללא אספקת מים כך גם הגוף. איברי הגוף לא יוכלו להתקיים ללא הספקת החומרים החיוניים, היינו- הצ'י, הדם ומרכיביו.
אנרגיית החיים זורמת בגוף האדם בתוך רשת של 24 ערוצים או תעלות (12 בכל צד של הגוף), המכונים מרידיאנים. כל איבר פנימי נושא מרידיאן משלו ועל מנת שהגוף יתפקד כהלכה ובאופן בריא, האנרגיה, או הצ'י, אמורה לזרום באופן חופשי ללא חסימות. כל חסימה בזרימת האנרגיה משמעותה מחלה.

איך מטפלים במרידיאנים?

דיקור
על גבי המרידיאנים קיימות נקודות שהן בעצם נקודות ההשפעה העיקריות על אותה מערכת.
לפי כך, הנקודות השונות יהיו מסודרות לאורך המרידיאנים השונים ויטפלו כל אחת במערכת או באיבר אליהם משתייך המרידיאן.
לדוגמא:
נקודות הדיקור על מרידיאן הריאות יטפלו בבעיות מערכת הנשימה
נקודות דיקור על מרידיאן הקיבה יטפלו בבעיות במערכת העיכול.
בעזרת הדיקור אני יכול ליצור מגע עמוק מאוד וקרוב מאוד עם הגוף, המרידיאנים והצ'י- אני יכול לזהות ולאתר את מקור הבעיה ולטפל בה מהשורש.

צמחי מרפא
ברפואה הסינית משתמשים היום בכאלף צמחי מרפא שונים.
המטפל המלומד בוחר ומרכיב מרקחת לפי הכרתו את תכונות הצמחים ובהתאם למערכות או המרידיאנים הרלוונטיים. הצמחים הם תרופות לכל דבר, פעולתם מוחשית והשפעתם ניכרת.
קיימת ביקורת מוצדקת לגבי נטילת תרופות צמחיות ללא הידע המתאים. לכן על המטפל להיות בקיא במקצוע בבוחרו את הצמחים, צירופם יחד לפורמולה ומינונם המתאים.
הצמחים והדיקור תמיד משולבים יחד ויוצרים אפקט תרפואתי סינרגטי- כלומר הם מגבירים את עוצמת השפעתו של כל אחד מהם. בסין השימוש בצמחים ניכר ובשהותי במחלקה האונקולוגית, בה השימוש בצמחים הוא קריטי, ראיתי והבנתי את עוצמת הטיפול בצמחים.
רעיון הטיפול הוא פשוט ביסודו ובנוי, כפי שהזכרנו על איזון הכוחות הפועלים בגוף ואפשור התנועה החלקה בכל מערכותיו.
נטילת הצמחים מתקיימת בשלוש צורות עיקריות.
אבקה-טוחנים את הצמח לאבקה דקה ולוקחים עם מים פושרים, ניתן גם לקפסל את האבקה.
Row- צמחים שיובשו ובושלו ואז שותים את הנוזל- מצויין אך מצריך זמן והתגייסות
טינקטורה-מיצוי צמחי מרפא על בסיס אלכוהול- נוח לשימוש, מאוד זמין.

טווינא
פיזיותרפיה סינית- עבודה מנואלית ומגע מוחשי וגשמי עם המרידיאן. דרך המגע ניתן לאבחן את החסימה במרידיאן (ע"י מישוש) ולטפל בצורה אפקטיבית מאוד בעיקר בבעיות אורטופדיות של השלד והשריר. התנועות המיוחדות ושיטת העבודה מאפשרים למטפל בטווינא להגיע לרבדים עמוקים יותר של הגוף, ליצור תנועה בריאה ולהביא לשינוי משמעותי.
העיסוי מתבצע בלבוש מלא ומאפשר עבודה על כל חלקי הגוף בנפרד וביחד.

תזונה
היה זה הרמב"ם שאמר- "יהיו מזונותיו תרופותיו"
לא צריך להיות רופא כדי להבין שאבני הבניין של גופנו ברמה החומרית והמוחשית ביותר הם המזון והשתייה שאנו צורכים. הקשב וההבנה לגופנו ולרגישותו תעמוד במרכז הטיפול בתזונה.
לפי גישת הרפואה הסינית כמו גם תפיסת עולמי שלי, על הטיפול בתזונה להיות הדרגתי, מתון וקשוב לצרכי המטופל. בכל מיקרה אמנע מקיצוניות או מ"חוקי אצבע". בראותנו את האדם כתופעה ייחודית וודאי נתאים לו תזונה ייחודית לו. כלומר לשני אנשים הסובלים מבעיה דומה לכאורה נתאים לעיתים תפריטי תזונה אחרים לחלוטין.
הערך החשוב ביותר בבניית התפריט הוא יכולת המטופל לעמוד בו- על כן, את התפריט נבחר יחד ונתאים אותו לטעם/יכולת המטופל. השאלות המנחות עפ"י רוב יהיו: מה ? מתי? איך? כמה?

בריאות
לפי הרפואה המערבית- בריאות משמעותה היעדר מחלה.
לפי הרפואה הסינית- בריאות משמעותה תנועה בלתי מופרעת.
לפי הסינים יש קשר ישיר בין המושגים תנועה ו"בריאות". התנועה מתבטאת במערכת הולכת הדם והעצב, בתנועת המעיים ומערכת העיכול, בתהליך הנשימה ותנועת המחשבות והרגש. הגוף חייב להתאים את עצמו לסביבתו המשתנה ועל כן נמצא בתנועה תמידית. כשאותה תנועה מופרעת נוצרת חסימה נוצר כאב ומחלה (הדמיה של אגרוף מכה בקיר).

איך נוצרת חסימה?

גורמים פתוגניים (מחוללי מחלה) חיצוניים.
גורמים פנימיים.
החשיבה הסינית זיהתה בעולם 6 צורות אקלים שונות. האדם הנפגש אם תופעות האקלים המשתנות מושפע מהם בהתאם למצבו הפנימי.
סוגי האקלים הם:
רוח, יובש, קור, חום, לחות, אש.
כשמערכת המרידיאנים פועלת כתיקנה הגוף נפגש עם אותם גורמים ומתאים את עצמו אליהם. מתקיים איזון בריא בין האדם לסביבה.
כשהגוף לא מתאים את עצמו לסביבה אותם גורמים יכולים לפגוע בו.
קור- כאבים חדים, קשיון שרירים, התכווצויות וצמרמורות
יובש- עלול ליצור יובש בעור, צימאון, בעיות נשימה, צרידות, גירוי בעיניים
לחות- עלולה ליצור כבדות, חולשה, הפרשות, שלשול, בצקות קושי בתנועה
חום- עלול להתבטא כאודם, דלקת, לחץ דם, הזעות, חוסר מנוחה ומחלות עור
רוח- עלולה להתבטא כגרד, פריחה, סחרחורת, כאבים נודדים, בלבול.

הרפואה הסינית קושרת קשר חזק בין המצב הרגשי לבין המצב הבריאותי (דיון)

הרגש שבא מבפנים, במצב מאוזן, יכול להוות מרכיב חיוני בהתפתחות האדם ואמצעי הכרחי לתקשורת בינו לבין הסביבה. בדומה לגורמים החיצוניים כשהאדם נמצא במצב בלתי מאוזן, עלולים אותם רגשות להביא לחסימת הזרימה ולכאב/מחלה כפועל יוצא. הרפואה הסינית מזהה 7 רגשות בסיסיים :
כעס: קשור לכבד- נחוץ להגדרה העצמית והתמצאות במציאות- (יציאה לעולם, תקיפות/תוקפנות). הכעס הוא תולדה של פער בין האדם לסביבה, בין ה"אני" הפרטי למציאות המשתנה. כעס מתפרץ עלול לגרום לקשת תופעות בהן צריבה בעיניים וקשיי ראיה ועד לבעיות קרדיולוגיות (לבביות=התקף לב) או שבץ. כעס מודחק- עלול לגרום בעיות עיכול (עצירות), כאבי בטן/אפיגסריום, אולכוס (כיב קיבה) או בעיות שרירים.
שמחה: קשורה ללב- השמחה היא היכולת של האדם לחוש עצמו כחלק מהאחד השלם. במצבים של אופוריה/מאניה אותו רגש דווקא מרחיק את האדם מהמציאות ומביא לנתק. נראה רגשנות יתר ונטייה להעצמת הרגש על חשבון ההיגיון ותפיסת המציאות (רגישות/רגשנות). ביטויים אופייניים: תחושת חום, דופק מהיר, אינסומניה, פגיעה בתאבון/רעב מוגבר, אסטמה, אובדן התמצאות/הכרה.
דאגה: קשורה לריאות ולטחול. במצב מאוזן חשובה ליכולת של אדם להזדהות ולהיטיב עם זולתו. דאגנות מוגזמת תביא למצב של עומס רגשי ותפריע לאדם לשמוח בהווה ולשמח אחרים. נראה תופעות כמו: חוסר שקט, אינסומניה, בעיות ריאה, אסטמה, חולשה.
הרהור: קשור לטחול ולב. כלי העיכול הרוחני שלנו, האפשרות להבין את המציאות. הרהור עודף יביא להתעסקות בלתי פוסקת (אובססיבית) ובלתי פרודוקטיבית באינפורמציה לא רלוונטית. עלול לגרום לבעיות עיכול, חולשה, עייפות, חוסר תאבון, בעיות זיכרון, הבנת הנקרא, ריכוז. באופן שונה אך דומה יכול להתבטא באדישות כללית- חוסר יכולת של אדם לקלוט את המתרחש או להגיב אליו. נראה תחושת כבדות והתנהלות כבדה.
עצבות: קשורה לריאות. לעומת הצער המאוזן המפצה על הפער ביני לבין שנלקח ממני וכיוונו הוא למעלה, העצבות שהיא מצב עודף ולא מאוזן של אותו צער המאופיינת לעומתו בירידה ושקיעה (יכולה גם לנבוע מכעס מודחק לאורך זמן) שיכולה להגיע אף למצב של ייאוש. קלינית נראה פגיעה המערכות הנשימה והעיכול, חולשה/עייפות, עצלנות/חוסר מוטיבציה, חולשת מערכת החיסון- פגיעה כללית ביאנג הגוף- בכוחות המניעים והיצרניים.
פחד: קשור לכליות וללב. הפחד נועד בכדי להגן עליי משעלול לפגוע בי. במצב עודף נראה הרגשת מאויימות לא מציאותית או חרדה מהמציאות. הלב נפגש עם חוויות תת הכרתיות. הפחד הבלתי מאוזן יוצר תנועת כיווץ ומהווה בעצמו הפרעה או חסימה של התנועה הבריאה בגוף.
שוק: החמרה של פחד. מפגש בלתי צפוי,פתאומי ועוצמתי של הפנים, הלב, עם תופעה קשה במציאות. המושג "פחד מוות" מגדיר היטב את החוויה- האדם חרד לחייו עפ"י רוב ללא הצדקה או אחיזה במציאות. עלול להיגרם ממגע עם מוות או אף עדות למצב כזה (הלם קרב). ברמה הקלינית הפגיעה עלולה להיות ניקרת ולהביא אף לדום לב. במצב קיצוני פחות נראה דפיקות לב מואצות ומורגשות, לחץ בחזה, מועקה, כאבי גב, חולשת ברכיים והלבנת שיער.
חשוב לציין כי קיימים גורמים פנימיים אחרים ולא פחות מהותיים להתפתחות מחלה- ביניהם תזונה לא מתאימה/נכונה ואורח חיים לא בריא (עישון, אלכוהול, חוסר במנוחה, עבודת יתר) טראומה (פיזית/נפשית) ומיניות לא מאוזנת.

הגורמים שתיארנו יכולים, כפי שציינתי להגיע מבחוץ או להתפתח מבפנים. עפ"י רוב נראה שילוב של התופעות: לדוגמא השמחה והכעס קשורים בחום והעצבות/הפחד בקור.

מקורות החשיבה הסינית

לאו צה- "טאו טה צינג" (ספר הטאו), אבי תורת הטאואיזם. רעיון "העשייה בחוסר מעשה" לפי תורתו של לאו צה האדם הוא השתקפות העולם כולו. כדי ללמוד ולהתפתח על האדם לחפש בפנים, בתוכו. אל לו לאדן לפעול כתגובה לרגשות או מצבים סביבו אלא ליצר עשייה יזומה המבוססת על התבוננות פנימית ואהבת אדם: " להיות אנושי פירושו לאהוב בני אדם, ולהיות חכם פירושו להכירם".
ספר התמורות ("אי צ'ינג") הוא ספר עתיק ביותר המייצג את חוכמת סין העתיקה. לפי המסורת יצר השליט האגדי פו-סי (2852 לפנה"ס בערך) את שמונת התלתונים (טריגרמות), אשר עליהם מושתת ספר זה. מהם נוצרה מערכת של שישים וארבעה משושונים (הקסגרמות), המייצגים את כל התופעות ביקום. לספר התמורות חשיבות מרובה ביותר בתולדות התרבות הסינית והשפעותיו ניכרות בתורותיהם של כל הוגי הדעות הסינים מאז קונפוציוס. החל במאה השבע עשרה השפיע הספר אף על הוגים אירופים רבים. יש המוצאים זיקה בין יסודות מדע המחשב לבין העיקרון הדואליסטי שעליו מבוסס ספר התמורות. ספר התמורות משמש למן העת העתיקה גם לחיזוי העתיד. הכוונה לחיזוי עתיד הכלל ועתיד הפרט. חיזוי העתיד בדרך עתיקה זו הינו אתגר אינטלקטואלי ומקור של הנאה גם יחד.
חואנג די- "הקיסר הצהוב" (2698 – 2599 לפנה"ס)- דמות אגדית סינית - לפי המסורת נחשב למייסד הממלכה הסינית הראשונה (באחדו 40 שבטים) ממציא המטבעות הראשונות, המשי, מקלות האכילה, המצפן, הכתב הסיני, לוח השנה הראשון, המתמטיקה והרפואה הסינית.
"ניי ג'ינג"- ספר הרפואה של הקיסר הצהוב- כתוב כדו-שיח בין הקיסר לבין צ'י בו שהיה הרופא הדגול של הקיסר. הקיסר מתעניין והרופא עונה. צ'י בו מתאר את המחזוריות של החיים באדם, את הגורמים השונים להצלחה בחיים ואת הגורמים למצבים של חולי וחוסר בריאות. הספר דן בהתאמה של טיפולים שונים למצבי בריאות וחולי שונים ועוסק באינטגרציה בין מערכות פנימיות שונות (האיברים).
חואנג די: "שמעתי שבימי קדם כולם חיו כמאה שנים וכלל לא הראו סימני זקנה. בימינו לעומת זאת, האנשים מזדקנים טרם זמנם וחיים רק כחמישים שנה. האם זאת עקב שנויים סביבתיים או האם הדבר קשור לכך שהאנשים איבדו את הדרך הנכונה על פיה יש לחיות?"
צ'י בו ענה: "בעבר, האנשים חיו את דרך החיים הטבעית, הם הבינו את עיקרון האיזון כפי שמדגימים זאת השינויים בעולם. מכך, הם יצרו שיטות רפואה שהעצימו את זרימת האנרגיה בגוף כדי לשמר את עצמם באיזון ובהרמוניה עם העולם. הם אכלו ארוחות מאוזנות בזמנים קבועים, התעוררו ופרשו לישון בזמנים קבועים, נמנעו מלאמץ את גופם או את נפשם יתר על המידה ונמנעו מפינוק יתר בכל התחומים. הם שמרו על קיום נאות של גופם ושל נפשם ומכך, אין זה מפתיע שחיו מעל למאה שנים."
בימינו אנו, אנשים שינו את דרך חייהם. הם שותים יין כמו היו אלו מים, שוקעים עד מעל לראשיהם בעיסוקים הרסניים, משחתים לריק בריאותם וחייהם ומבזבזים צ'י ללא הרף.
הם אינם יודעים את סוד שימור החיים והחיוניות . בחפשם אחרי ריגושים מיידים ותענוגות חולפים, האנשים מתעלמים כליל מקצבו הטבעי ומדרכו של העולם. הם כושלים במאמציהם לשלוט בסגנון חייהם ובתזונתם ואינם ישנים דיה. כך שאין זה מפתיע שהם נדמים זקנים בהגיעם לגיל חמישים ונפטרים זמן קצר לאחר מכן.